אלימות נגד נשים לפי התורה
חלק קטן מהתייחסות חזל לאלימות הגבר כלפי האשה
כשאנו עובדים עם בני זוג שמפעילים אלימות מכל סיבה שהיא כלחפי בנות זוגם חשוב להבהיר את העמדה הלא מתפשרת של חז"ל כלפי הנושא. אלימות היא משהו שאסור שיקרה. היה וקרה יש להבין ולטפל. חשוב להגיע לטיפול מקצועי. כדאי שגברים שמידת הכעס שולטת בהן והם מאבדים רסן על התנהגותם יגיעו לטיפול פסיכולוגי עם בנות זוגם במקביל לעבודה עצמית על מידות הנפש, כעס סבלנות וכד.
חז"ל: שירוש האדנות ביחסי איש ואשתו בולט מאוד בדברי חז"ל. לפי השקפתם, האישה אינה קניינו של הבעל, אלא היא שותפה מלאה לו, והוא חייב בכבודה. על כן, אין ההלכה יכולה לסבול אלימות של הבעל כלפי אשתו מכל סוג שהוא, לרבות אלימות מילולית. אלימות מילולית מכונה בתלמוד "אונאת דברים". וראה בבא מציעא נט ע"א: "אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו",
פירש רש"י: "אונאת דברים לצערה".
פסיכולוגיה יהודית מאמרים נוספים:
- על ההדחקה בפסיכולוגיה היהודית
- חכמת השיפלות
- החלק המוביל להתפתחות ותעלולי הנסתר
- התייחסות חזל לאלימות הגבר כלפי האשה
- עליה לעומת תלות ונסיגה
- ניצוצות של אהבה ותיקונם בטיפול
- הקדושה והטומאה וביטוייהן כהפרעות בנפש
- על בדידות נסיגה חברתית והתמכרויות
- סודות תורת השוחד של הרב יואל
- לצאת מהטראנס
- סוד בת הזוג בהצלחת הזוגיות
- תהליך הפניית הדעת כדרך ריפוי
- קצת על החלק השפוי שבדיכאון וקצת על הזירה המרכזית
- פסיכולוגיה יהודית וטיפול זוגי לפי שיטת רבי מאיר
- שלמה המלך וחכמת הפרדוקס
- טיפול פסיכולוגי דרך מציאויות אחרות
- מדיטציה יהודית כדרך לטיפול פסיכולוגי עצמי
יבמות ס"ב: התלמוד אומר שעל הגבר לאהוב את אשתו כפי שהוא אוהב את גופו, ולכבד אותה אף יותר משהוא מכבד את גופו (יבמות ס"ב, ב').
ר' חיים ויטאל: אחד מחכמי הקבלה הגדולים, אמר: "נפשו של אדם (כנ"ל) נשפטת בעולם הבא על פי יחסו לאשתו".
המהר"ם מרוטנבורג: גדול הראשונים בתקופת ימי הביניים, כי המכה את אשתו חוטא חטא חמור יותר מאשר המכה את חברו. הוא מוסיף, ברוח המקום והזמן, שהכאת נשים היא "דרך הגויים", אבל "חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת". את המילים "דרך הגויים" ניתן להבין כאפיון עובדתי, אך יותר נכון להבין אותן כאמירה ערכית: מעשה כזה אינו הולם יהודים שומרי תורה ומצוות, וחובה עליהם להימנע ממנו.
הרב חיים פלאג'י: מי שגינה ביתר חריפות אלימות נגד נשים. הרב פלאג'י, היושב בטורקיה ונושא בתפקיד החכם באשי (מעין רב ראשי), חוזר על האמירה של המהר"ם מרוטנבורג שלפיה האלימות נגד נשים חמורה מאלימות נגד חבר ומוסיף כי יש לנדות, להחרים ולהעניש בעל מכה – ואפילו לקצוץ את ידו. "ואם תאמר שיהיה פתחון פה לאדם", כותב פלאג'י, "כי אשתו רעה ועושה לה הכעסות, ולכן מכה אותה – אין זו טענה".
הרמב"ם: כתב שעל גבר להתכונן לפני שהוא נכנס לביתו, כך שייכנס אליו כשהוא שקט ושלו. אל לו להטיל מרות במשפחתו באמצעות פחד. הוא אמור לדבר אל אשתו ברכות, ולא להיות מתוח או קצר רוח לידה (משנה תורה, חוקי הנישואין ט"ו, י"ט(.
רבנו יונה: לגבר אין שום זכות להרים את ידו על אשתו ראו, "שערי תשובה", ג', 77: ורבים עוברים על הלאוין האלה בהכאת נשותיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המרים יד על חבירו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע. שנאמר (שמות ב) ויאמר לרשע למה תכה רעה. למה הכית לא נאמר אלא תכה. ואיוב אמר (איוב לא) אם הניפותי על יתום ידי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה רב הונא קצץ יד המכה אמר (שם לח) וזרוע רמה תשבר.
שו"ע אבן העזר: המכה אשתו - עבירה היא בידו, כמכה חבירו" (שו"ע אבן העזר, רמ"א סימן קנד ג). שעל המכה חבירה נאמר "כל המרים עליה יד להכות אע"פ שלבסוף לא הכה - נקרא רשע". ואצל אשתו זה חמור יותר כי היא קרובה להצטער. והמצער את אשתו עובר על איסור אונאה שהוא איסור תורה. בגמרא (בבא מציעא נט.) "אָמַר רַב, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה". היא הרבה יותר קרובה לבכות מגבר. ובמיוחד שהוא בעלה שצער אותה אפילו בלי מכות. כשבעלה שאמור להיות החבר הכי קרוב שלה מפנה אליה עורף ומכאיב לה. זה איסור תורה. וצריך להזהר בו.
שולחן ערוך: לנקוט נגד בעל מכה סנקציות חמורות . חכמינו כתבו בשולחן ערוך כי בית הדין צריך לנקוט סנקציות חמורות כנגד בעל המכה את אשתו. מלקות וייסורים. חרם וכפיה. השבעה וכל דרך שבית הדין יראה כמועילה. "ואם רגיל הוא בכך - יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד". בסופו של דבר כופין אותו לגרש את אשתו בעל כורחו, אפילו לא הכה אותה רק רגיל "לכעוס, ולהוציא אשתו מביתו". אמנם לא נוקטים בכל החומרה הזאת אחרי פעם אחת, שבמקרה זה מדברים איתו להרגיעו ולהשכין שלום בינהם. רק אם רגיל בכך - נוקטים בצעדים חמורים לפי התדירות, החומרה והמצב.
כותב הרמ"א: לא ללמוד מהנצרות והאסלאם - כותב הרמ"א: "כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה נכרים הוא". למה כותב הרמ"א "מעשה נכרים"? להזהיר אותנו לא ללכת אחרי הנהוג בסביבה. גם היום בסביבה כשיש כל כך הרבה אלימות ברחובות או בעיתונות ובטלויזיה. כל יום מישהו נרצח. זילות של חיי אדם. צריך אדם להזהר לא להסחף אחרי האווירה הציבורית של הפקרות שלא תשפיע עליו.
בימיו של הרמ"א הדבר הזה היה מצוי ביותר בין הגויים שמכים את נשותיהם. מנהג זה היה בוסס משפטית על פי "החוק הקנוני" שהיה נהוג בין הלא יהודים, חוק שהתיר לבעל להכות את אשתו.