הקורס כנגד בולמיה ואכילה טורדת
מפגש שביעי: דימוי עצמי, דימוי גוף והקשר שלהם לבולימיה
עשרה מפגשים משולבים בוידאו/אודיו/טקסט שחוברו עם טובי המומחים בעולם
זכרו תמיד: בכוחכן/ם לשנות עכשיו והתחילו לשנות עכשיו
עם דורי לוי פסיכולוג קליני מומחה
המפגש יעסוק בדימוי הגוף ובדימוי העצמי, שאצל אנשים רבים שניהם קשורים זה בזה בקשר הדוק. נבדוק את הקשר בין הדימוי העצמי ודימוי הגוף לבולימיה.
המפגש כולל:
- עדויות של מתמודדים/ות עם בולימיה.
- הסבר על הקשר בין דימוי עצמי, דימוי גוף ובולימיה.
- רשימת שאלות יוצרות שינוי לתרגול עצמי.
- סרטוני וידאו, פודקסט וגרסת טקסט
הקורס בגירסת וידאו לצפיה
הקורס בגרסת פודקסט להאזנה
מפגש שביעי: דימוי עצמי, דימוי גוף והקשר שלהם לבולימיה
הקורס בגרסת טקסט לקריאה
דימוי הגוף הוא האופן שדרכו אנו חווים את גופינו והופעתנו. דימוי עצמי הוא האופן בו אנו תופסים את עצמנו ואישיותנו בעולם. בדרך כלל אנחנו עסוקים בהשוואות של עצמנו מול האחרים. אנחנו בוחנים את עצמנו האם אנחנו שמנים יותר, רזים יותר, צעירים יותר, מבוגרים יותר וכו'. אדם שחווה את גופו והופעתו, ותופס את עצמו כפחות טוב, פחות מוצלח, פחות יפה, פחות רזה, נכנס למקום שעלול להזמין את הבולימיה להיכנס אל חייו. בולימיה מחפשת להדגיש את הפגמים שלנו ולהראות לנו כמה שמנים אנחנו כדי שנאכל ונקיא. בולימיה יושבת על התנהגות של בולמוסים והקאות.
עדות אישית
צילה (שם בדוי), 36, מתמודדת מול בולימיה 15 שנים, סיפרה לי שבולימיה נכנסה לחייה כבר בגיל 13. היא זוכרת שגדלה עם תחושות מאוד קשות שמשהו בגוף שלה 'דפוק', ולא כמו אצל חברותיה. צילה הייתה ילדה קצת מלאה ובבית ספגה הערות מהוריה לגבי המשקל שלה והבטן שלה. בשלב מסוים צילה ניסתה להסתיר את הבטן על ידי לבישת בגדים רחבים אבל זה לא ממש עזר. היא התחילה לחוש תחושות מאוד קשות כלפי הגוף שלה. אביה, עסק בספורט והתאמן מדי יום, ואימא הייתה רזה וחטובה ועסקה בדיאטות שונות.
גם האמא עברה אפיזודות של הפרעות אכילה בבגרותה. בשיחות המשפחתיות תמיד דיברו וזלזלו בשכנה השמנה ובבת הדודה שגם מאוד שמנה. הן היו הדוגמאות ה"לא טובות". החלו גם הצקות ובדיחות על גופה של צילה. אלו הפכו להיות חלק משגרת החיים. האחים והאחיות של צילה היו רזים. נראה שיכלו לאכול ככל העולה על רוחם ואף פעם לא השמינו. צילה לעומתם השמינה מכל ארוחה מלאה. הערותיהם של בני המשפחה גרמו לצילה לחוש עוד יותר רע בנוגע לגופה ולהבין שבמשפחתה הערך של הרזון הוא ערך חשוב ביותר. צילה התעסקה בגופה השמן יותר ויותר. הפנימה את המבט של הסביבה כלפיה כשמנה. יצרה שנאה כלפי גופה וכלפי עצמה.
היא לא אהבה להביט בגופה, וגם לא אהבה לקנות בגדים. היא חשה שהיא הייתה רוצה להחליף את הגוף השמן שלה או להעלים אותו. הבולימיה הציע לצילה פתרון של הקאות. היא אימצה את הבולימיה כחברה טובה. בעזרתה החלה להקיא את מה שאכלה. צילה ירדה הרבה במשקל, נראתה טוב יותר. הדימוי לא השתפר כי היא פתחה פתח לבולימיה ונאלצה להסתיר זאת מפאת הבושה. בתוך תוכה היא עדיין חשה שגופה שמן ושהיא עדיין לא ממש אוהבת אותו.
בעדות של צילה ניתן לראות כיצד בולימיה תופסת את התודעה שלנו ברגעים החלשים שלנו. ברגעים בהם הדימוי העצמי שלנו ודימוי הגוף שלנו נמוכים ביותר. בולימיה נכנסה ברגע שצילה לא אהבה את הגוף שלה ולא נהנתה יותר מהמראה החיצוני שלה. בולימיה מנצלת את הדימויים שלנו על עצמנו. ככל שהדימוי נמוך יותר, לבולימיה יש מקום רב יותר לפעולה.
שאלות לתרגול עצמי
- מתי הרגשת שמשהו בגוף שלך אינו כמו שאת רוצה, שהגוף שלך כביכול 'לא בסדר', או נראה לך 'לא טוב'?
- כיצד התפתחה התחושה הגופנית הזו? האם את יכולה להבחין או להיזכר למה קשורה התחושה הזו לגבי הגוף שלך? האם זה קשור לדברים שאמרו לך? לדברים ששמעת? או לאירוע מסוים?
- האם היו אנשים שתרמו להתפתחותן של התחושות האלה?
- האם היה משהו בסביבה החברתית שתרם להתפתחותן של התחושות האלה?
- האם התחושה הזו שמשהו בגוף שלך לא כמו שאת רוצה, הופיעה לפני שבולימיה הופיעה בחייך? במהלכה? או לאחריה?
- מה אומרות לך התחושות לגבי הגוף שלך וכיצד את חשה כלפיו?
- כיצד בולימיה משפיעה על התחושות האלה ועל הדימוי העצמי שלך?
- מה בולימיה אומרת לך לגבי הגוף שלך?
- מה את חשה לגבי הגוף שלך?
- האם בולימיה מאפשרת לך גם לפרגן לעצמך? אם לא, כיצד היא עושה זאת ומדוע?
- כשאת רוצה להפסיק עם בולימיה, האם את יכול להבחין בחששות שעולים אצלך? מה החששות אומרות לך?
ייתכן ויש שאלות נוספות שתרצו לשאול. רשמו את השאלות. הן תעזורנה לכן/ם לזכור כיצד בולימיה משתמשת בכן/ם ולאיזה כיוון היא באמת מוליכה אתכן/ם.
זכרו תמיד: בכוחכם לשנות עכשיו והתחילו לשנות עכשיו