כאמור במפגש זה נעסוק בשליטה עצמית ונבדוק איך שליטה עצמית קשורה לבולימיה, ואיך אתם מאבדים בסופו של דבר שליטה על החיים. שליטה עצמית היא דבר חשוב. כולנו אוהבים לחוש בשליטה. החברה שלנו בנויה על יכולות של שליטה עצמית. שליטה על המשקל, על תגובות, על מראה חיצוני ועוד. לשחרר את השליטה ולחיות בחוסר שליטה וזה דבר לא פשוט. לא מלמדים אותנו להרפות. להיפך, מפחידים אותנו כל הזמן כנגד איבוד שליטה. חשוב לנו להצטיין בכל דבר להצליח בלימודים בחברה להיות פרפקט, מצוינים בכל דבר.

לא לאכול, לא להשמין, לא לשתות יותר מדי וכד'. איבוד שליטה נתפס כדבר מפחיד. בולימיה מבטיחה לנו שליטה עצמית. בולימיה אומרת לנו שאנחנו יכולים לאכול כמה שנרצה, ואז נוכל להקיא, והנה אנחנו שולטים על האכילה שלנו. בולימיה לא מספרת לנו שהיא ממכרת, והתקפי האכילה וההקאות הופכים להיות חסרי שליטה.

עדויות של מתמודדים עם בולימיה

עירית, (שם בדוי), בת 41, מתמודדת עם בולימיה 20 שנה. עירית היא בחורה רווקה, "תקועה בחיים" לטענתה, לא לומדת, לא עוסקת בתחום שמספק אותה, לא מצליחה ליצור קשרים רומנטיים. עירית סובלת מהוריה הביקורתיים ומכך שאין לה בן זוג, וכתוצאה מכך בורחת להתקפי האכילה וההקאות. עירית לא יכולה לשלוט בביקורת של הוריה, ולא יכולה למצוא בן זוג (או לא מצליחה), והדרך היחידה שבה היא כאילו מצליחה לשלוט על משהו, זה על האוכל וההקאות. עירית התנהגה במשך שנים כאילו לא אכפת לה מכך שהיא עולה במשקל, אם כי בתוך תוכה היא חשה תסכול עמוק וחוסר אונים.

במהלך הטיפול עירית למדה להבין שהיא בורחת לאוכל, ולהקאות, ושההתקפים הופכים לבלתי נשלטים. עירית למדה לזהות איך בולימיה מציעה לה שליטה לא אמיתית. בולימיה מנצלת בעצם את חוסר השליטה העצמית שלה. לאט לאט, עירית התחילה לשלוט בעצמה, היא התחילה ליצור שינוי חיובי בחייה, והפסיקה לברוח לאוכל.

עושים את זה דרך תרגולת כפי שיש בקורס זה בזיהוי המחשבות הבולימיות המשפיעות עליכם

השליטה בחייה חזרה אליה, וכך עירית עשתה שינוי וכיום היא מצליחה בתחומים שבהם היא הרגישה תקועה. ברגע שעירית החזירה לעצמה את השליטה, היא הצליחה להוציא את הבולימיה מחייה.

שימו לב מידית לתחושות חוסר השליטה והמחשבות המניעות אותה ועשיתן/ם את רוב העבודה

כפי שראינו בדוגמה של עירית, הבולימיה נכנסת אל חיינו, משכנעת אותנו שבזכותה נוכל לחוש בשליטה על גופנו על המשקל ועל חיינו. היא גורמת לנו להתמכר אליה, ובעצם לאבד שליטה לגמרי. בהתחלה לא כולם מזהים את תחושות חוסר השליטה. רבים, כמו עירית, מכלים את זעמם ומצב רוחם באוכל. במקום ליצור שינוי, להזיז את החיים לכיוונים רצויים, בורחים להתקפי האכילה ולהקאות בכדי לחוש טוב. כדי להתמודד עם בולימיה כדאי לזהות את תחושות חוסר השליטה ולהתמודד בצורה לוגית והגיונית איתן. לזהות, לכתוב ולחשוב על דרכי פעולה נכונות. לא לרוץ מיד לאוכל, אלא לחשוב אם יש דרך אחרת להתמודד.

שאלות לתרגול עצמי

1. ספרו על תחושות של חוסר שליטה בחייכם. על מה אין לכם שליטה? מתי התחלתם לחוש שאין לכם שליטה על דברים מסוימים?
2. מה גורמת לך תחושת חוסר השליטה? מה היא גורמת לגופך?
3. האם אירועים מסוימים או רגשות ותחושות גורמים לך לחוש חוסר שליטה?
4. האם תחושות חוסר שליטה קשורות למצב משפחתי או אישי שמזמין תחושות אלו? אם כן אילו מצבים?
5. מה בדיוק קורה לך לפני שמתחילה האכילה חסרת השליטה?
6. האם יש תקופות בהן חוסר השליטה חזק יותר או חלש יותר? מדוע?
7.  אילו רגשות ומחשבות מופיעות בשעות שלפני התקף האכילה? מה הקשר שלהן לתחושת חוסר השליטה?
8. האם יש פעמים שאתם כן חשים שליטה טובה על האכילה והגוף? האם בפעמים אלו אתם חשים שאתם אוכלים רגיל כמו פעם? אם כן, מה מאפיין אירועים אלה בניגוד לפעמים שבהן התקפי האכילה משתלטים?
9. מה קורה לכם כשאתם מנסים לקחת את השליטה, לאכול ולהתנהג רגיל?

ייתכן ויש שאלות נוספות שתרצו לשאול, רשמו את השאלות, הן תעזורנה לכן/ם להבין את הקשר בין שליטה עצמית לבולימיה.

זכרו תמיד: בכוחכן/ם לשנות עכשיו והתחילו לשנות עכשיו