הקורס בגירסת טקסט לקריאה

עדויות של מתמודדים עם בולימיה

מירה (שם בדוי), 27, מתמודדת מול בולימיה חמש שנים, התחתנה לא מזמן  והיא רוצה ללדת ילדים, אבל היא חוששת שבולימיה תפריע לה בקשר החדש שלה עם בן זוגה ותפריע לה להיכנס להריון. היא זוכרת שפעם, בגיל 14, היא יכלה להרעיב את עצמה במשך ימים ולא אכלה ולא שתתה כלום למעט תפוח וקפה קר. היא רזתה כתוצאה מכך, אבל מהר מאוד הופיעו אצלה התקפים של בולמוסי אכילה. היא חשה שהיא לא יכולה להתאפק מול אוכל, גם בבית וגם בחוץ. היא ניסתה להסתיר את התקפי האכילה אבל הם היו חזקים ממנה.

היא זכרה שכילדה היא לא נחשבה יפה במיוחד. כשהשמינה קצת, אביה היה מעיר לה על כך כמעט מדי יום. הדבר עורר בה כעס רב וגם רגשות אשמה ובנוסף, הבושה החלה להתגנב לחייה וערערה את בטחונה העצמי. בנוסף לכל הצרות האלה, כולם סביבהּ היו כל כך רזים ועסקו כל הזמן בדיאטות הרזייה חדשות. מירה החלה לאכול כמויות ואחר כך להקיא הכל וכך להימנע מלהרגיש רגשות קשים. לאחר בולמוס האכילה וההקאה, לא הייתה בה שום תחושה קשה. הבולמוס כאילו מחק לזמן קצר את הפחדים. היא הרגישה רגועה. למשך כמה שעות נעלמו כל הרגשות הקשים, התסכול, חוסר הביטחון, הכעסים, והתחושה שהיא לא מוצלחת. היא יכלה להירגע עם הבולימיה לבד מבלי שאף אחד יפריע לה.

גילי (שם בדוי), 32, מתמודדת עם בולימיה מעל 10 שנים, מספרת שבעבר סבלה מתחושות של דיכאון וערך עצמי נמוך. היא הייתה קצת מלאה, לא היה לה חבר והיא הייתה די מדוכאת במהלך גיל ההתבגרות. בצבא חשה שאף אחד לא ממש מתעניין בה באופן רומנטי. גילי המשיכה לחוש דיכאון וחוסר ערך. הבולימיה, שהופיעה אצלה לאחר השחרור מהצבא, גרמה לה בהתחלה להפסיק להשמין ואפילו קצת לרזות. לגילי זה היה חשוב מאוד. היא התמכרה לבולימיה (לאכילה של כל הדברים הטעימים בלי חשבון ואחר כך להקאות) ולמדה להקיא ממש טוב.

כשהייתה רזה היא קיבלה מחמאות רבות, ובנים התחילו איתה. היא יכלה ללכת למסיבות ולהרגיש שכולם מסתכלים עליה. "זאת הייתה הרגשה כל כך כיפית. "הייתי כל כך מאושרת, הרגשתי שאני ממש בשיא שלי". כשבולימיה השפיעה עליה היא לא חשה דיכאון וחוסר ערך, לפחות לא בהתחלה.  מהר מאוד ההקאות כבר הפסיקו לגרום לה לרזות והיא אף העלתה קצת במשקל. "אני לא מבינה מה קרה," התפלאה, "ההקאות כבר לא עוזרות כמו פעם". היא חשה חוסר אונים גדול. היא המשיכה עם הבולמוסים, הפסיקה לצאת כי חשה שוב שמנה. גילי חזרה לאכול בכמויות ולהקיא. תחושות הדיכאון וחוסר הערך שבו בגדול.

זיהוי הרגשות שגורמים לבולימיה: מדוע זה חשוב

מירה וגילי הם דוגמאות למקרים בהם בולימיה משתמשת בתחושות קשות שיש לנו על מנת לשכנע אותנו לאכול הרבה ולהקיא.

במקום שנחיה אורך חיים בריא, נעשה ספורט, נפתח את עצמנו בצורה אישית ומקצועית, נלמד מקצוע שיגביר את ביטחוננו העצמי, נקדם את עצמנו בצורה בריאה, בולימיה מציעה לנו פתרון מהיר.

בולימיה אומרת לנו, ממש כמו האח הרשע בהגדה של פסח: "מדוע לכם העבודה הקשה הזו, פשוט תאכלו אם אתם חשים רע ואחר כך תקיאו הכל. בולימיה "שוכחת" ולא אומרת לנו שאנחנו מתרגלים להקאות. שמאוד קשה אחר כך להפסיק להקיא, קשה להפסיק לאכול כמויות. בולימיה לא מגלה לנו שהמנגנון הזה של אכילה מהירה והקאה לא יעיל.  לאחר תקופה קצרה ההקאות לא יעזרו לרזות כי הגוף יאט את חילוף החומרים.  יגרם נזק נפשי וגופני.

שאלות שיסייעו לך לזהות את הרגשות המזינים את הבולימיה

1. נסו לשים לב מתי בולימיה הכי חזקה, אלו רגשות אתם חשים לפני ההתקף?
2. כיצד בולימיה השפיעה בעבר וכיצד היא ממשיכה להשפיע על המחשבות שלך?
3. כיצד בולימיה השפיעה בעבר וכיצד היא ממשיכה להשפיע על הרצונות שלך?
4. כיצד בולימיה השפיעה בעבר וכיצד היא ממשיכה להשפיע על התקוות שלך?
5. כיצד בולימיה השפיעה בעבר וכיצד היא ממשיכה להשפיע על שמחת החיים שלך?
6. האם יש אירוע או אירועים בעברך שאתן/ם חושבים/ות שהשפיעו על בולימיה? חיזקו? החלישו?
7. כיצד בולימיה הצליחה ומצליחה להסתיר ממך את הנזק הרב שהיא גורמת לך?
8. כיצד בולימיה גרמה לך להתנהג בעבר וכיצד היא עדיין ממשיכה לגרום לך להתנהג?
9. איך בולימיה שכנעה אותך לעשות זאת וכיצד היא עדיין ממשיכה לשכנע אותך לעשות זאת?

ייתכן ויש שאלות נוספות שתרצו לשאול. רשמו את השאלות ונסו לזהות כיצד בולימיה משתמשת ברגשות.

זכרו תמיד: בכוחכן/ם לשנות עכשיו והתחילו לשנות עכשיו