חפשו באתר
החלק המוביל להתפתחות ותעלולי הנסתר המושך להרסנות
מאת דורי לוי פסיכולוג קליני
ספק משרד הביטחון 12127
בכוחכם לשנות עכשיו
במאמר זה אדבר על הנסתר, היצר הדוחף להרס. מונח שאני מתאר דרכו את מהלכיה של אותה יצריות המובילה להרס. ניתן לדבר גם על יצר המוות כפי שפרויד כינה אותו או היצר הרע כפי שמכנים אותו ביהדות. אני מכנה אותו בשם ישראלי כדי שכולם יוכלו להתייחס יפה לנושא. אני קורא לו היצר הדוחף להרס. כולם מכירים את הביטוי יצר הרס עצמי. ובכן הוויכוח שלנו הוא האם הוא באמת עצמי? האם העצמי שלנו דוחף להרס או שמע חלק אחר ומסוים המשולב בתוך העצמי שלנו דוחף להרסנות. יש דיון רחב אם אלו הם חלקים של האדם, כפי שפרויד ודומיו טענו, או חלקים שאינם שייכים מהותית לאדם, כפי שנטען ביהדות ובגישות הנרטיביות.
דורי לוי מסביר בכאן 11 על הטיפול המידי בפחדים וחרדות |
"הוא ער לך ואתה ישן לו" "מלך טיפש" כך נכתב עליו במדרשים ביהדות. אנחנו נדבר על היצר הדוחף להרסנות כישות הנמצאת עמנו ומידי פעם מראה את עקבותיה. הנסתר, מתגלה ונעלם, חומק לו. לא נראה אותו כחלק מולד של האדם. הוא חלק שאינו מבטא איכויות אנושיות רצויות, נדמה אותו כחלק חיצוני לאדם. כמו בגישה הנרטיבית הרואה את הבעיות כחיצוניות. אנו לא נביט על היצר המניע אל ההרסנות רק כחיצוני לנו, אלא ככזה שאינו מבטא את מהותו של האדם.
הנסתר המוביל להרס אינו חלק מהמהות הטובה שלנו. הוא שזור בה והוא פוגע בנו.
על הטיפול הממוקד
תעודות מקצועיות
המלצות על דורי
לכל סירטוני הערוץ החדשים
לכל הפודקסטים החדשים
תהליכי הרס לעומת תהליכי בניה
היצר המוביל להרס פועל כל הזמן ומשנה את צורתו. פעם הוא ממש הורס ופעמים אחרות הוא שקט יותר, מחכה לנו שנתרגל למהלך חיים לא בריא. למשל הוא מעוניין שנצעד אחרי תאוות הגוף. אם נצעד ונעצים את התאוות תיווצר התמכרות. התמכרות בעקבות הליכה פשוטה אחר תאוות וחוסר שימת גבולות. אותו יצר המוביל להרס ישכנע אותנו שהתאוות טובות עבורנו. היצר הנסתר משולב גם במחשבות שלנו. כדי לחשוף אותו עלינו לערוך אנליזה של המחשבות והתחושות שלנו. ממש כמו בטיפול אנליטי.
הקושי לשים גבולות
שימת גבולות היא תהליך מורכב הנלמד על ידי הילד גם תוך חיקוי והפנמה של הדמויות המשמעותיות בחייו וגם תוך התנסות עצמית. החלק המוביל לבניה והתפתחות באישיות שלנו קשור ליכולת שלנו לבנות הצלחות. הצלחה בדחיית סיפוק או תאווה. לאו דווקא התנזרות אלא שימוש תקין ביצריות. שימוש נכון באותה יצריות הסוחפת לכיוון ההרסני יכול להביא ליצירתיות והצלחות. לדוגמא אנשים בעלי רצון לשררה וכבוד, רצון שעלול להשניא אותם על אחרים ולגרור התפטמות עצמית, יכולים לנתב את היצריות הזו לטובת עזרא לאחרים. על ידי כך הם מרגיעים את החלק הלא מתוקן התאוותני הרוצה לכבוש הכול ולהיות הכי גדול בעולם. כרגע הם מקבלים את הגדולה על ידי הערכה לפועלם ההתנדבותי והעזרה לזולת. תיקון. כיום ניתן לשים לב בעולם שתהליכי ההרס מתחזקים אולם גם תהליכי הבניה. מצד אחד אנשים יותר אימפולסיביים יותר מסוממים יותר מופרעים ומן הצד השני יש יותר עזרה וחסד התחשבות ומודעות לאדם ולכדור הארץ ולחיות. הקצנה לכיוון הקטבים. החיובי והשלילי. ההקצנה המקוטבת בה חלק מהעולם והאנושות נמצא בקוטב השלילי וחלק בחיובי היא תהליך רוחני שמתרחש כבר שנים. ישנו כאן מהלך של רצו ושוב. אנחנו מתקטבים ואז קורה תהליך של הרס ואנו חוזרים למרכז ושוב מתקטבים. כך בנויה גם נפש האדם. בתנ"ך מסופר על נוח שהיה הצדיק ושאר העולם היו מאוד רעים, עשו מעשים קשים וגם הבריאה, בעלי החיים והצמחים התקלקלו כתוצאה מתודעת האדם. על הקשר בין תודעת האדם והשפעתה על עולם הדומם החי והצומח ניתן להרחיב במאמר אחר. המבול השטיח הכול ונוח הצדיק החל למלא את העולם שוב. למלא את העולם בתודעה חיובית. שוב, לאחר שני, חזר העולם והתקלקל. סדום ועמורה נחרבה ואברהם ניצל וחוזר חלילה.
פסיכולוגיה יהודית מאמרים נוספים:
* קבוצת מדיטציה יהודית לטיפול עצמי
* מיקום המטפל היהודי - ענווה וצניעות טיפולית בפסיכולוגיה יהודית
* סטיות נפשיות והשער החמישים בטומאה
* על ההדחקה בפסיכולוגיה היהודית
* חכמת השיפלות על דיכאון חרדה וגבורה
* החלק המוביל להתפתחות ותעלולי הנסתר
* התייחסות חזל לאלימות הגבר כלפי האשה
* ניצוצות של אהבה ותיקונם בטיפול
* הקדושה והטומאה וביטוייהן כהפרעות בנפש
* על בדידות נסיגה חברתית והתמכרויות
* סודות תורת השוחד של הרב יואל
* תהליך הפניית הדעת כדרך ריפוי
* קצת על החלק השפוי שבדיכאון וקצת על הזירה המרכזית
* פסיכולוגיה יהודית וטיפול זוגי לפי שיטת רבי מאיר
* טיפול פסיכולוגי דרך מציאויות אחרות
נפשנו פועלת בצורה דומה. היצר הנסתר המוביל להרס פועל ולמולו קיים החלק המוביל להתפתחות. שני כוחות אלו נמצאים בתזוזה תמידית. מאבק תמידי. לא קיים ריק. אם כוח אחד חזק השני נחלש וחוזר חלילה. האדם נמצא כל הזמן במלחמה הוא רק לא תמיד מבין או מודע לזה.
אנשים רבים חולמים על פנסיה על חופשה. כאילו שאם הם יצאו לפנסיה הכוח המוביל להרס גם ינוח. לא ולא, הכוח הזה חיי ובועט כל עוד אנחנו חיים. גם בפנסיה הוא ירצה להרוס. בדיוק רב מולו נמצא הכוח המוביל להתפתחות. גם בפנסיה הוא שם. לפעמים הוא מנוון או נסתר אולם הוא תמיד שם. עלינו למצוא את הדרכים להשתמש בו. לחזק אותו. לפעמים לנער אותו מהאבק שנשר עליו בשל שנים ללא שימוש. הוא תמיד שם מחכה לנו. הוא ער לך ואתה ישן לו נכתב.
להיכן נתחבר בנפש בכדי לחזק כוחות לרפא חסרונות
נראה להיכן מתחברים בנפש בפסיכולוגיה הכללית בכדי לחזק מעלות ולרפא חסרונות. גם לקאן וגם פרויד מתייחסים למנגנוני הלא מודע כל הזמן מנתחים אותו ומנגנוני התנהלות יצרים ותאוות ומתייחסים לאדם על פיהם וכל הזמן אומרים לאדם וגוזרים לו דברים על פיהם ומה שעושה מנתחים לו על פיהם הלקאניאנים (חסידיו של לאקאן) חותכים ומסיימים פגישה טיפולית באמצע לפי הבנתם את הלא מודע. הסיום המחריד גורם לחלק הלא מודע לבלוט עבור האדם. מטפלים לא תמיד פונים לכוחות האגו של המטופל. רבים פועלים על סמך רמזים מהלא מודע ומשם מסמנים לאדם מה מוביל אותו. נשאלות שאלות : האם זה לא גורם לאדם להתחיל להזדהות עם התהליכים הלא מודעים? אם למשל מפסיקים מטופל תוך כדי טיפול כי במקרה המטפל חש שהלא מודע מדבר וההפסקה תגרור היכרות עם החלק הלא מודע. או אם עושים עימות - קונפרונטציה או אם מזדהים עם חלקי לא מודע יצריים. האם כל אלו לא גורמים לסוג של הזדהות עם הנסתר המוביל להרס.
2 שפות בטיפול
כשמפסיקים אדם ולא מאפשרים לו לדבר עם החלק המודע יש לכך גם השפעות לא פשוטות. האדם עלול לחוש מושפל. יש תמיד את האנליטיקאי או המטפל שאחראי כביכול על הלא מודע של המטופל והוא המחליט הבלעדי על כיצד יגביר את ההשלכות או כיצד יספק מצב אופטימלי לרגרסיה. המטפל הוא היחיד שמצביע על תהליכי נפש במטופל. המטפל הולך להדרכה כדי לנתח הזדהויות השלכתיות ולהבינן או העברות. רק המטפל. את המטופל משאירים כמו תינוק או ילד קטן שאסור לו לשמוע את הדברים. כל אלו הן דוגמאות לכיצד מתייחסים לפי פרויד להלכי הרוח הלא מודעים ועל פיהם גוזרים את הטיפול. כל אלו מקשרים את המטופל עם ההתנהלות של הלא מודע. הוא נעשה מודע יותר לתהליכים נסתרים אלו. יש יתרון כמובן להבנה של תהליכים לא מודעים. לפעמים צריך לתת יותר מקום לחלק המודע ולא רק ללא מודע. כמעט תמיד מתקיימות 2 שפות בטיפול. שפת ההתנהלות מול המטופל לה יש חוקים עשה ואל תעשה ומטא-שפה בה משתמש המטפל בכדי להבין את המטופל כשהוא לא נוכח. כמו למשל בהדרכות או בישיבות צוות וכד. כלומר עם המטופל ידברו בשפת החוקים של הטיפול ועם הצוות המקצועי ידברו בשפה הגבוהה המיוחדת המקצועית. שפה שהרבה פעמים תוריד מערכו של המטופל כאדם ראוי. שפה שתדגיש את הפתולוגיה ואת החלקים היצריים המביישים. למשל הנסתר המוביל להרס יכול להדגיש לאדם את המסכנות שלו. מטופל שיקשיב למסרים כאלו שנעים בתוך נפשו עלול במקום לטפל בעצמו לשקוע במלנכוליה ומרה שחורה, דיכאון. מה שהיה נדרש במקרה כזה שהמטופל ייקח אחריות. יעבוד חזק על הערך העצמי שלו ויתקן מידות בנפש. יעבוד על מידת הסבלנות והכעס. ישתפר. היצר המוביל להרס עלול להעביר מסרים שהוא מסכן או שהוא חווה מחסור מההורים או הילדות. בגלל היחס מהילדות או טראומה זו או אחרת הוא כך. הנסתר בעזרת המטפלים מראה שיש למצב העגום של המטופל בעולם. אמא אבא וכד עשו לי כך וכך. זהו מצב רגרסיבי נסיגתי. מצב זה מתחיל להדגיש את החלקים הנסוגים הפחות מתפקדים. ברגע שזה מודגש בטיפול, כשהחלקים הרגרסיביים מודגשים על ידי נתינת מקום, הבנה או אמפטיה מסוימת כלפיהן, ברגע זה מתחילים תהליכי התקלה. בפעמים בהן אנו משכנעים את המטופל שדברים הוטמעו בלא מודע שלו, המטופל מתחיל להאמין בזה. הוא גם מתחיל לשים חלק מהאחריות על הלא מודע וכך לחוש טוב יותר. עלינו להבין שתהליך זה זמני בלבד. המטפל והמטופל זורקים על מבנה מטפורי שקראו לו "לא מודע" את כל הצרות. המטפל רוצה לערוך אנליזה של הלא מודע בכדי להפוך אותו למודע ובכך לתת לאדם להשתלט עליו והאדם חש מובן וחש עצב וכאילו כל מבנה חייו העמוק מתגלה אליו. לא ממש ברור לנו אילו השפעות אמיתיות יש למבנה כזה. עדיין לא ראינו מחקרים כמותיים ואמפיריים על אנשים שעברו אנליזות והם יותר בריאים. אנו מסתמכים על דיווחים חווייתיים ועל דיווחים עצמיים. רבים מהעוברים אנליזה נכנסים למצבי דיכאון רגרסיביים ואין לנו נתונים על השפעות אמיתיות של מצבים אלו. השפעות על הסביבה על יכולת ההתפתחות האישית היכולת הזוגית וכד. לא ממש ניתן לבדוק זאת כי אין קבוצת ביקורת נכונה. לא ניתן לבדוק מה היה קורה לאדם אילו לא היה נכנס למבנה טיפולי זה והיה בוחר מבנה אחר.
המטפלים הקוהוטיאנים
יש מטפלים קוהוטינים (עובדים לפי שיטתו של היינץ קוהוט) שמספקים את החוסר בטיפול. מהווים מעין אובייקט טוב יותר, עם כשלים שניתנים להפנמה. למשל אם הדמויות ההוריות היו כושלות מאוד אז המטפל ינסה להיות דמות כזו שהכשלים שלה פחותים יותר ונסבלים. דמות שתופנם ותהווה תחליף לדמויות הכושלות. מחשבת גדלות קוהוטינית שגם היא לא נבדקה לעומק, לחשוב שמטפל המספק כל שבוע חוסר מהילדות גורם לגדילה אמיתית. לא בטוח שזה מהלך נכון לספק או להוות אובייקט עצמי עבור המטופל. לא בטוח שאם נספק למטופל המצב הנפשי יהיה מתוקן. זמנית אולי כן, לטווח ארוך צצות בעיות. המטופל לומד שיש מישהו שכל הזמן מספק לו אישור ונמצא בשבילו. מצב ילדותי נעים. נעים לילד בן 4 או 6 האם מצב זה נעים למבוגר. התשובה היא כן. מה ההשלכות של ההתייחסות למבוגר בצורה אינפנטילית כזו? יתכן שזה יגרור נסיגה תודעתית של המטופל למצבי עינוג קדומים. זו הרגרסיה המדוברת. מחשבת הגדלות היא בחשיבה שזה יתקן. זה ירגיע. בזאת אין ספק. מצד שני זה יתחיל את התלות המדוברת. זה כמו מבוגר שמתחיל להתרגל לשים חיתול וחוסך מעצמו את הצורך לרוץ לשירותים כל כמה שעות. כן זה נוח אבל האם זה רצוי לנו כמבוגרים? התשובה ברורה לכל בר דעת.
התערבויות משעבדות
התערבויות מעין אלו מגדילות חלקים יצריים המושכים לכיוונים שליליים ולא להתפתחות אמיתית. להערכתי לכן אנשים מכורים למטפלים שלהם במשך שנים רבות ולא תמיד יש תוצאות אמיתיות. תוצאות במציאות. רוב התוצאות מתוארות בקשר הטוב שנוצר בין המטפל למטופל. לא תמיד הקשר הזה נותן את ביטוייו במציאות החיצונית. בעולם המעשה. למשל אותו מבוגר שהמטפל מענג לו את הפנטזיות האינפנטיליות עשוי לחוש יצריות עולה, הן מינית והן גופנית. בשעה שעליו לתפקד בחברה מסוימת עם מנגנוני הגנה ברמה מסוימת. אותה התעוררות תאוותנית היא לא דבר פשוט. (לא נגע כרגע במהות היצריות זה נושא למאמר אחר)
היצריות המושכת לדיכאון
נזכור שיצריות המושכת לשלילי כמו דיכאון או התמקדות בארוטיות יתר אינן מביאות להתקדמות המטופל. היא אינה מאפשרת גדילה אמיתית. לטענתי יש לגייס את האדם לחלקים גבוהים יותר ולא לספק חלקים קדומים. יש לגייס את האדם וחלקיו היצירתיים החושבים והמרגישים כנגד היצר המושך לשלילי. כלומר לא לגרום לרגרסיה. לא בטוח שאם נספק זאת האדם יהיה מתוקן . יתכן שאם נספק חלקים אלו זה רק יגדיל את החוסר ויגדיל את היצר המושך לשלילי. יש לעודד את החלק החושב. יש לעודד את החלק שמוכן לעבוד על המידות הלא מתוקנות כמו כעס גאווה או אגו, שמחה, ראיה חיובית. לא כדאי להאמין לדיכאון. יש המגדירים דיכאון כסוג של פסיכוזה עם מאפיינים שונים של רמות הורמונליות מוחיות (1). דיכאון עם רמות גבוהות של הורמונים מסוימים יהפוך להיות פסיכוטי עם הפרעות רציניות יותר בראיית המציאות. לטענתי, יתכן והנסיגה ללא גבולות לחלקים אינפנטיליים בתודעה עלולה להוות את אחת הסיבות לכך. בשעה שכיוון טיפולי ששם גבולות לרגרסיה ולהדגשת היצריות המושכת לשלילי, עשוי למנוע את הגלישה למצבי דיכאון קשים יותר.
היכן נמצא החלק המוביל להתקדמות ויצירה
בכדי לעבוד כך יש לגייס ולעודד כל הזמן את החלק החושב והנכון. החלק הגבוהה ולא החלק הרגרסיבי. עיקר החכמה היא לזהות את מהלכי היצר המושך לשלילי. פעמים רבות בתרפיה אנו מזדהים עם מסכנות כדי להצטרף למטופל ובכך מעודדים את המסכנות בצורה משנית. אנו לא מצטרפים למטופל אלא לדיכאון שלו או לקליפה האופפת אותו. בשום פנים לא למטופל. בזמנים אלו המטופל נסתר מעיננו הטיפוליות. מי אמר שנכון להצטרף לחלקים הללו. המטופל מרגיש 'עכשיו יש מישהו שמבין אותי' זה נותן נחמה רגעית השאלה אם לטווח ארוך זה מה שעוזר. לטווח הארוך יש לעבד ולהגביר את כוחות האגו את המידות הטובות לאו דווקא את הרגרסיה. ברגע שהרגרסיה נוצרת אנחנו בסוג של מלכודת. שכפלנו מצב שהמטופל היה נתון בו במידה מסוימת גם לפני הטיפול. הגברנו טיפולית את הרגרסיה והמטופל נשאב לכך, מפיק עונג אינפנטילי ועוד חיזוקים מישנים. שעבוד יתר ותלות לדמות המטפלת, המייצגת את ההרשאה לרגרסיה. היציאה מתהליך כזה אינה פשוטה. זאת בעיה גדולה. ברגע שנכנסת לשם קשה להפסיק. צריך כל הזמן צריך את דמות המטפל.
השאלה החשובה היא היכן האדם
האם יש בכלל אדם או שזו רק הבעיה, הקליפה היכן האדם או כמו שכותב ג. מסטרסון בספרו (2) החיפוש אחר האני האמיתי. מי זה שמדבר אלינו? האדם או האני המזויף שלו. אותו חלק לא מפותח של האדם. חשיבה זו של ויניקוט או מסטרסון על האני המזויף והאני האמיתי נובעת מהבנה נכונה שיש מספר חלקי נפש. לכן גם לא ידברו את השפה הזו למול המטופל פן יפגע. אם מטופל היה יכול לשמוע מה אומרים עליו בחלק מישיבות הצוות המקצועיות או מה חושב עליו המטפל לא תמיד הייתה התוצאה טובה. ומזל שכך. ובכל אופן קיימת בעייתיות בצורת החשיבה הפתולוגית הנטועה כמסמרות ברזל בדפוסי ההתנהלות הדינמיים ובמוסדות הפועלים דרכם. צורת החשיבה ששמה את תהליכי הלא מודע והיצריות במרכז הטיפול והניתוח. חשוב לטעון שניתן פחות מדי כוח ומקום לאישיות המתמודדת ולכוחות האגו.
המלכודת הרגרסיבית והטיפול הנרטיבי
היכן האדם במטפורה הנרטיבית
דויד אפסטון מייסד הגישה הנרטיבית היה מתעמת עם אנשים שבאו אליו עם בעיות קשות מאוד על ידי שאלות שמיועדות היו להעלות את האדם. את החלק המתמודד. הוא לא נפל למלכודת הרגרסיבית האנליטית. הוא כל הזמן שאל שאלות בצורה שמחצינה את היצר המושך לשלילי. הוא לא משך את האדם להיות רגרסיבי וליפול כפרי בשל לאותה יצריות המובילה לרגרסיה. הוא לא ערסל את המטופל בסוג של מעטפת אמפטית שכל מטרתה הוא להוציא ולתת דרור לחלקי היצר המושכים לשלילי. הוא התכוונן רק לחלקים המתפקדים. הוא התייחס ליצריות השלילית ככוח שברצוננו להחלישו ולגלות על מה הוא מכסה. אילו חלקים מתמודדים הכוח הזה מוריד, מסתיר מעכב. הוא לא ויתר, לא הגדיל אותו ובטח לא הזדהה עמו. כשהתמיד בכך לאורך זמן ובעקביות ניתן היה לראות בטיפולים שלו פרץ של החלק המתמודד..
הדיבור יוצר - האמנתי כי אדבר.. (תהילים קטז י)
השפעת הדיבורים על הנפש האם אנו מאמינים למה שאנו מדברים. האם דיבור עצמי יכול לקבע אמונות שליליות או חיוביות על עצמנו. דיבור משפיע. הדיבור הוא מעין יצירת טראנס. יצירת עולם כפי שטען מפתח ההיפנוזה האריקסוניאנית מילטון אריקסון. בתהילים מובא הפסוק הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. מפרושים על תהילים אנו למדים מכך שהדיבור החיובי וגם השלילי משפיעים על הנפש. אנו מאמינים כי אנו מדברים. דיבור רגרסיבי משפיע על הנפש ומושך אותה לשלילי ולהרס. דיבור חיובי ומושך אותה למעלה ולבניה. השאלה כיצד אנו מוצאים את דרכנו בסמך של שליליות וחיוביות. כיצד מנטרלים את השליליות ומעודדים את הכוחות החיוביים, מבלי להתעלם.
על הרגרסיה ביהדות
הרב וולבא בספרו החשוב 'עלי שור' חלק א' (7) מתייחס למנגנון הרגרסיבי. הוא מציין 'שהתעוררות היצר המוביל להרס מראה לנו שהתעלמנו משכבות עמוקות יותר בנפשנו הזקוקות לעבודה נפשית. ההתעוררות היצרית מסמלת את העניין הרוחני הדורש תיקון. ההתעוררות היצרית גורמת לאדם לסגת למצב הדורש תיקון. למשל תלמיד שפתאום מואס בלימוד ונופל ממדרגתו ומעוניין לחזור למצב של שובבות וטיולים נסוג למצב קדום יותר. זה מראה שהשכבות העמוקות בנפשו טרם השלימו עם מדרגתו כתלמיד והתמדתו. בלשון הרב יש לפייס את השכבות העמוקות בנפשו. ממש כמו שבמצבי טיפול רגרסיביים מראים למטופל את ההשלכות שלו עצמו כך טוען הרב שצריך לדבר עם הכוחות המושכים למטה ולפייסם ולהסביר להם את ההכרח שבהתמדה. כאילו אנו משכנעים אדם אחר. ממש כמו בגישה הנרטיבית בה אנו מדברים על הבעיות ועם הבעיות כאילו היו ישות אחרת חיצונית לנו.
הרב מציין שמנגנון ההדחקה או השכחה שאנו משתמשים בו מופעל על ידינו. הסיבה היא כיוון שאנו חווים את התקפת היצר ההרסני כמשפילה וכפגיעה בכבודנו. אנו נוטים להשכיחו להדחיקו. החזקנו עצמנו לאנשים רמי מעלה ופתאום מגיע היצר ההרסני ומעורר בנו נטייה שפלה. דבר המבייש את האדם. מבייש את החלקים הגבוהים באדם. אנו מעוניינים לשכוח את הכישלון להדחיקו כלא היה. הרב וולבא מציין שהתעלמות מכוחות הנפש העמוקים הללו מסוכנת. (הרב וולבא, עלי שור חלק א פרק חמישי דף לה)
עיקר התרפיה
עיקר התרפיה היא לגלות מי האדם והיכן כוחותיו. פעמים רבות גורמים לאנשים להיות תלותיים כי חושבים שקודם יתחברו ואחר כך יעבדו על הכוחות. בהתחלה מזדהים עם היצר המושך לשלילי ואחר כך מנסים לעמת את האדם מול היצריות הזו. הבעייתיות שזה משמר את התלותיות ומונע מהכוחות לצאת במקרים רבים.
שיטות פוסט מודרניות להתמודדות עם הלא מודע ההרסני
הפסיכולוגים הנרטיבים הפוסט מודרניים כבר זהו את הבעיה והחליטו על תיקון טכני מעמיק בו הם משטיחים היררכיות מול המטופל. הם מיקמו את עצמם כמגלים ומחברים ביחד את ההיסטוריה של המטופל. בשפתם העיתונאית ספרותית
ל CO-AUTHORING (מייקל וויט ודויד אפסטון 1.2.3). גם כאן מתקיימת בעייתיות. שכן המטפל הפוסטמודרני בעל כוונות הזהב להעצמת המטופל, מאמין שיש במטופל חלק טוב וישנה בעיה שנשענת על השיח החברתי (מה שמקובל בחברה כנכון וטוב). כלומר השיח החברתי יוצר ונותן כוח לבעיה. פוסט מודרניזם והבניה חברתית במיטבה. לא ברור לנו אם הנרטיבים האופטימיים מבינים שיש אמת כלשהי. אמרה לי פעם ג'יל פרידמן מיסדת מרכז אוונסטון בשיקגו, שהיא לא יודעת מה זה לא מודע. האמנם חשבתי בלבי. חשתי שהיא משחקת עימי ומציגה לי עמדה פוליטית פסיכולוגית. יתכן שזו עמדתה הפוליטית ובמקרה כזה הלא מודע או אותו היצר המוביל להרס גם לא יודע עליה. ובמילים אחרות בשעה שהיא מבטלת את הלא מודע היא מנסה לחנך ציבור שלם שאין כזה דבר. היא מאבדת כוח למול הבעיה שכן מחיקת מונח שהוטבע בתודעת האדם במשך מאות שנים לא מעלים בעיות ברגע. קיימות בעיות ערכיות רבות בגישות הפוסטמודרניות שלא נשוחח עליהן כאן אולם ניתן לראות כיצד עודף החיוביות ואהבת הכול מקלקלת את השורה. העצמת החלש והבנתו על חשבון הרוב גורמת לא פעם להתלכדות מרכזי רוע בעולם ולפירוק החברה המערבית. ההשתקה ושימת מסך כבד למול הרוע המשתולל בעולם המערבי נותנת לגיטימציה למחיקה של חברות שלמות באירופה למשל. הביטו מה קורה באירופה וארה"ב. כיצד אזרחים תמימים נדחקים בעקבות גלי פשיעה ופלישה המחוזקת על ידי הפוסטמודרניסטים.
הנרטיבים התמימים
הנרטיבים לא מכירים בעובדה שישנה אכזריות בעולם והיא מונעת ממעמקים. אין אמת. הם לא אוהבים לחשוב על האדם כרע כאכזרי. הם חשים שאילו רק ישנו את החברה וישוחחו עם האדם ויחצינו על ידי טקסטים מחוכמים את הבעיות הכול יסתדר. ובכן אנחנו יודעים במסורת העתיקה שלנו (דרך אגב, הנרטיבים שונאים ידיעה ואמת מוחלטת מכאן כוחם ומכאן גם מפלתם) שלכל אדם יש חלקי נפש רבים. חלקם מאוד אכזריים ופועלים לרעת האדם. למעשה כל כוחות הטבע נמצאים באדם. כוח הארי כוח הצבי ועוד. הנרטיבים למשל לא מכירים במטפורות הנפוצות של הפסיכולוגיה האנליטית כמו אגו איד לא מודע וכד. בטח לא באמיתות הדתיות על נפש האדם. מבחינה נרטיבית ישויות מטפוריות אלו לא קיימות. הן קיימות בספרות הדמיונית של פרויד וחבר מרעיו. אין מבנים כאלו טוענים הנרטיבים. יש אדם. ישנה חברה שיוצרת שיח חברתי שגורר אנשים לחוש פגועים. אם נשנה את השיח החברתי אנשים יחושו בריאים. פשוט ותמים. ישנו הסיפור שאנו הנרטיבים נשנה ונחבר מחדש ביחד ואז המציאות תהיה טובה. הם טוענים שהאדם יודע הכי טוב מה נכון לו ותפקידנו לסייע לו. כאמור בגישה זו קיימת בעייתיות רבה. הבל הבלים נאמר על כך בקהלת. אנשים יהודיים שחיים את המסורת היהודית יודעים על לפחות שני חלקי נפש עיקריים. האני והיצר הדוחף להרס, היצר הרע בלשון העממית. ההתאוויות הרעות: גאווה, כעס, קנאה, תאווה בושה עזות שנאה רחמים אכזריות דאגה ועוד (אורחות צדיקים הקדמה)(6). לכל אחת מההתאוויות אלו יש חלק טוב וחלק רע ועלינו להפעילם בהתאם. שני כוחות אלו נלחמים תדיר. פעם זה שולט ופעם זה שולט. הם מתחלפים. כאמור התמונה קצת מסתבכת אצלנו היהודים. היצר המטה לכיוון ההרסני או היצר הרע בלשון התלמודית מקראית, שזור בכל התנהלות שלנו בעולם. היצר הרע קשוב לנו. הוא מגיב אלינו והוא גדל עמנו. הוא מסווה את עצמו כיצר טוב. לפעמים הוא מופיע כטוב. למשל לאחרונה התפרסמה כתבה בחדשות סקי שמאות אנשים ששינו את מינם מבקשים לחזור למקורי. אצל חלקם שעברו ניתוחים המצב דיי מסובך. אחת הקליניקות המוערכות באנגליה קליניקת טוויסטוק שבעבר עבדה עם אנשים אלו ועזרה להם במשימת שינוי המגדר עוזרת להם עכשיו בלחזור למקור. מה קורה כאן? מדוע הם מתחרטים. האם חלקם לא עברו טיפול פסיכולוגי שחשף עבורם את זהותם האמיתית ובעקבות זאת שינו את מינם? ובכן כנראה שלא. כנראה שהטיפולים סייעו להם לעשות משהו שהוא אינו מעמיק מספיק ועכשיו הם שוב בפני שוקת שבורה ונאלצים לחזור ולא כולם יכולים. זה לא הגיוני. אם הטיפול הראה להם את העומק הם הרי היו צריכים לחוש טוב. כאמור מאשימים את החברה בחוסר קבלה וכד. יתכן שיש כאן משהו עמוק יותר. יתכן והכוח הדוחף להרס תעתע בהם. יתכן והוא השפיע גם על הפסיכולוגים שטיפלו בהם וכעת הוא שוב מושך בחוטים מגבר לאשה ושוב בחזרה לגבר. התנהלות לא פשוטה של כוחות הרסניים בנפש העמוקה והנסתרת. אנו ננסה לחשוף כאן את מקצת ההתנהלות ולהראות כיצד מתחילים לעבוד על בעיות מורכבות אלו.
המבנה השונה
בהתאם לגישות יהודיות כשאנו מדברים עם קליינט צריך להבין:
- עם מי אנו מדברים, עם האדם או עם ההתאויות של הלא מודע שלו שפורצות, או מאיימות לפרוץ. או האם היצר הרע שלו אחת מהתאוות שלו הן אלו שמשתלטות עליו באופן זמני והן המדברות מגרונו.
- האם המטפל גם הוא מונע על ידי יצריות לא רצויה בתגובותיו. האם המטפל חש גאווה עליונות כלפי המטופל?
- כיצד מתנהל היצר הדוחף להרס, קיימת חוקיות ברורה ומורכבת בהתנהלות שלו ועל כך מושתת הרבה מארון הספרים היהודי עוד מימי קדם.
אנליזה של היצר הדוחף להרס והתמודדות עם הישות הזו.
רבים מנתחים ומייצרים חוקים להתנהלות היצר הדוחף להרס. חלק מדייקים וחלק לא כל כך. ישנם כאלו שאינם מודעים להתנהלויות המורכבות של הכוח הדוחף להרסנות.
רואים כיום נהירה לדמויות טיפוליות שאינן מהמיליה הפסיכיאטרי פסיכולוגי המקצועי. אנשים חשים שהם זקוקים לחיבור מיטיב יותר.
למשל, רבים לא אוהבים להגיע לטיפולים פסיכולוגיים. התחושה של ההשפלה, הכניעה והכישלון הכרוך בירידת ערך עצמי הכרוכה בפניה לפסיכולוג אשמות בכך. פעמים חיבור לדמויות אחרות חברים רבנים מורים מעצים יותר למרות שפעמים רבות חסר לו העומק המקצועי. איזה חיבור כן יעזור למטופל לחוש נכון ומוכן להילחם על חלקי נפשו המיטיבים ביתר שאת?
להערכתי אנשים חשים שחושפים התנהלות מאוד מביכה של הלא מודע שלהם והם לא ממש אוהבים זאת. האדם בטיפול בעידוד המטפל עלול לחוש דיכאון במשך שנים. מדוע זה כך. מדוע יש מעין יראה כלפי תחושות הדיכאון, כמסמלת תהליך אמיתי יותר מאשר עליצות מזויפת. מדוע דיכאון מבטא הישג אנליטי מסוים עבור מי שחווה אותו. האם הוא אמנם מיטיב עם האדם. מה ערך יש להיות שקוע בדיכאון במשך שנים ובמצבים רגרסיביים? האמנם הם באמת מרפאים. יתכן שהתחברות לחלקי נפש מתמודדים יותר תיתן תוצאה אחרת. פחות דיכאון ויותר העצמה ושמחה. המונח בריחה לבריאות נוצר כדי להצביע על שינוי חיובי מזויף. מנגנון הגנה מפני חדירה לעומק. יש לבחון זאת שנית.
אנליזה של חלקי נפש בריאים
לטעמי חסרה אנליזה של חלקי נפש בריאים וחיזוקם. נוטים לעבור מהר מדי על החלקים החזקים. האמונה היא ש"בהם לא צריך לטפל" מטפלים רק בחולה. לא מטפלים בבריא. בגישות מונעות מחזקים את המערכת החיסונית הבריאה ולא רק מרעילים בכימותרפיה. החיזוק של הבריא נחשב כיום לפורץ דרך יותר מהחלשת החלקים החולים כמו בדוגמא של הכימותרפיה. אם ניקח דוגמא זו מעולם הרפואה נגיד שבראש ובראשונה חשוב לזהות את החלקים המתפקדים הבריאים היצירתיים ולחזק אותם. למעשה אולי לא צריך בכלל לטפל בשלילי. נזכור שכל נגיעה והזכרת השלילי גם מעצימה אותו. אם נתייחס לדיכאון של האדם בצורה יותר מדי אמפטית, למשל, "אני רואה שממש קשה לך" הוא יחוש מצד אחד שאנחנו מבינים אותו. אנחנו נמצאים עמו. אולם מן הצד השני זה יעצים במידת מה את תחושת הדיכאון, ייתן לה מקום וממד. "אליה וקוץ בה" - דימוי לדבר טוב שיש בו פגם.
הכישוף הפרוידיאני
הפסיכולוגיה החיובית מנסה לתקן עיוות זה אולם לא ברור מה מידת הצלחתה. להערכתי הזהירה מרבית שוק התודעה נמצא כיום תחת ההגמוניה הפרוידיאנית והמבנים החברתיים והחשיבתיים שהיא יצרה. יותר ויותר אנשים מדוכאים יותר חולים ולא ברור אם הפסיכולוגיה והחשיבה הפרוידיאנית עוזרים. הספרות האמנות הכתיבה כולן מושפעות מהכישוף הפרוידיאני. השיח החינוכי והשיח בין גברים לנשים ברובם עדיין מושפעים מכך. הטראנס השולט במאה האחרונה. תחת הלך חשיבה זה נבנו מבנים תרבותיים. התפתחו תיאוריות בכל התחומים. תודעתנו עוצבה כבר. אנו פועלים באופן אוטומטי כמו מתוך טראנס. לא כולם מודעים לעצמה ולחדירה הזו לכל תחומי התודעה האנושית. זו הטכנולוגיה בה מעצימים את החלקים המובילים להרס מתוך חוסר הבנה שקיימים מנגנונים חיוביים יותר. מנגנוני חיזוק של החיובי. חשוב להימצא במקומות המעצימים ולבנות את החלקים היצירתיים. כאמור זה משתנה והשינוי טוב. השינוי האמיתי יגיע כאשר תתפתח טכנולוגיה תודעתית חיובית שתחלחל לחשיבה לעשיה ולשיח בכל התחומים. טכנולוגיה שתחליף את אותו כישוף פרוידיאני.
הלבבות נמשכים אחרי המעשים
בגישה היהודית חלקים מתמודדים יש להעצים אותם. כמובן לאחר בחינה מה עומד בתכליתם. להיכן הם מובילים. היצר המוביל להרס או היצריות הלא מודעת של האיד יובילו לכאוס ולדברים רעים. על פיהם נוכל לבחון כל תהליך. האם הוא מביא בניה והתקדמות או מביא הרס. המנגנון של איד הוא של יצריות פרועה, הרס ועקרון המוות שולט בו. ביהדות כמובן שהיצר הרע הוא האויב שלנו. צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו נכתב. הוא ער לך ואתה ישן לו. אלו הם ציטוטים מחכמת הנפש היהודית. הדגשת השמחה ביהדות היא תהליך חשוב. השמחה מבטאת את הנפש האלוקית את מהות האדם וכשהיא נוכחת האדם חיי ומחובר. ביהדות אדם שנמצא בדיכאון שנים בעקבות תהליך אנליטי יחשב ככזה שמושפע מתהליך לא תקין. יש דרכים לחזור למשמעות ולשמחה. דרכים שונות מעולם הפסיכולוגיה. לא רק שיחות, הכלה ואמפתיה אלא גם מעשים. חכמת המעשה ולא רק חכמת הדיבור. הליכה לשיעורים והשתתפות בחיי חברה הם אלו שמסייעים לאדם להתחבר עם חלקי נפש גבוהים יותר ולהאיר את החלקים המדוכאים על ידי יצר הרע או עצבות שלילית. מטרת העצבות היא למנוע מהאדם עליה למדרגה נפשית טובה יותר. לכן נלחמים עד חורמה בעצבות הרעה. לא משאירים אדם עצוב. לוקחים אותו ומשמחים בכל דרך אפשרית וכבר נאמר שהלבבות הולכים אחרי המעשים.
ביבליוגרפיה
- Hales E and Yudofsky JA, eds, The American Psychiatric Press Textbook of Psychiatry, Washington, DC: American Psychiatric Publishing, Inc., 2003
- Search For The Real Self: Unmasking The Personality Disorders Of Our Age by James F. Masterson. 2011
- 1989. Literate Means to Therapeutic Ends. With Michael White. Adelaide: Dulwich Centre Publications.
- 1990. Narrative Means to Therapeutic Ends. With Michael White. W.W. Norton.
- 1992. Experience, Contradiction, Narrative and Imagination: Selected papers of David Epston & Michael White, 1989-1991. With Michael White. Adelaide, South Australia: Dulwich Centre Publications.
- אורחות צדיקים - (1440) מחבר עלום שם.
- עלי שור – חלק א, ב הרב וולבא.