כשאנו הפסיכולוגים שותקים
פעמים רבות אנחנו משתתקים בטיפול. חשים משהו תקוע ולא ממש יודעים כיצד להגיב למטופל. לעתים אחרי הפגישה אנחנו מקבלים הארה כזו ומבינים מה היינו צריכים להגיד. אם הזמן מתאים אנחנו אומרים זאת בפגישה נוספת. השיתוק שתוקף את המטפל מקורו בתחושות לא פשוטות הן של המטופל והן של המטפל. חלקן לא מודעות. זה כמו התגוששות בביצה עכורה וצריך למצוא בהירות ולנקות את העכירות.
תחושות אלו דורשות עיבוד והן מצביעות על מקומות קשים הן אצל המטופל והן אצל המטפל. חשוב לעבדן בכדי שתורגש הקלה משמעותית אצל המטופל. הן יספקו לנו מידע מעמיק על חיי הנפש הפנימיים של המטופל, דבר שיעזור לנו לטפל בו.
לפרטים התקשרו/סמסו/שלחו ואטסאפ
הקליקו על המספר
054-4990201
הרבה אנשים שמגיעים אלי טוענים שהפסיכולוג הקודם רק ישב ושתק. הם לא אהבו את זה. הם שנאו את זה. חשו נבוכים. חשו חשופים וחולים. פסיכולוג שרק מקשיב ולא מחיה את עצמו מול המטופל עלול, לא בכוונה, להעצים את החלקים המתים של המטופל שלו. המטופל שמשתף את הפסיכולוג בחלקי הנפש הפגועים או המוחלשים, עלול לחוש תחושות מוגברות של אבדן הרס ייאוש וחולי.
התיאוריות האנליטיות הראשונות טענו שהשלכה בין מטפל למטופל צריכה להתבצע כתנאי להתחלת הריפוי הנפשי. התנאי עבורה הוא ניטרליות של המטפל. ניטרליות המושגת על ידי שתיקה היא לא תמיד פשוטה. לפעמים ניטרליות מושגת על ידי שאלת שאלות. לעתים על ידי שיקוף מדויק של חוויית המטופל. פעמים רבות אנשים חשים שהמטפל משאיר אותם לבד מידי עם השתיקה הטיפולית הזו.
דוגמה טיפולית:
ג. אבדה את ילדה לפני שנה במחלה קשה והגיע אל המטפלת שלה על מנת לעבד את האבדן. המטפלת המאוד אמפתית, יש לציין, השתתפה בצערה של ג. דבר שהגביר את תחושת הדיכאון של ג. היא רצתה מישהי שמצד אחד תקשיב אולם מהצד השני לא תזדהה יתר על המידה. ההזדהות החזקה יצרה בה תחושה ששתיהן שוקעות לדיכאון. ברגע שהמטפלת חשה כל כך עצוב הדבר הפחיד מאוד את ג. זה כמובן הזכיר לה את העצב שלה. עצב שהיא מתמודדת עמו כבר שנה. היא רצתה את המטפלת שלה מצד אחד חזקה ומן הצד השני בעלת אמפתיה, אבל לא יותר מדי.
טיפול פסיכולוגי מאמרים
- לצאת מהטראנס העכור
- הטיפול הפסיכולוגי הממוקד
- הרגע בו אנו לא תקועים
- תעלומת הסודות הכלואים
- טיפול פסיכולוגי ושימוש באינטואיציות הגוף
- טיפול פסיכולוגי בעולם האחר ובפיצול האישי
- טיפול פסיכולוגי בגישת הפוטנציאלים
מותר או לא מותר לפסיכולוג לבכות עם המטופל
ובכן הדבר תלוי במצבו הנפשי של המטופל. למעשה השאלה היא עד כמה נכון למטפל להזדהות עם המטופל והאם זה טוב או לא טוב עבורו. הניצול לרעה שעושים מטפלים לגישות האינטרסוביקטיביות הוא גדול. גישות הטוענות ליתר שיתוף ומעורבות המטפל נפוצות כיום ויש בהן מן האמת המרפאה. אנשים מתרפאים בעיקר כי הם חשים את המטפל יחד עימם בבעיות שלהם. מטפלים שונים עלולים לאבד את הגבול ולשתף בצרותיהם את המטופלים ולחשוב שבכך הם מקיימים את החוזה האינטרסובייקטיבי. בעיה סבוכה ללא מענה חד משמעי. ובכל אופן מטופל החש שלמרות כל הטוב האמפתיה והנכונות המושפעים עליו , מצבו לא משתנה או מורע, טוב לו שיבחן האם עודף המעורבות הוא זה שמפריע לתהליכי הנפש העמוקים שלו לצאת.