רצוא ושוב, עליה לעומת תלות ונסיגה

מאת דורי לוי פסיכולוג קליני מומחה

תחושות טובות ולעומתן תחושות קשות ותלות נפשית הן בעיות שרבים מתמודדים עימן. מי שחש שהוא תלוי במטפל שלו או שלה או בחבר או בחברה. חברה שנהפכת לתלותית באחרת ומאיימת להתאבד אם תנתק את הקשר עימה. חבר שנהיה תלותי בחבר אחר שמוריד אותו ולא ממש עושה לו טוב. מטופל שנדחף או נסוג ליחסי תלות עם מטפל ומבלה שנים בטיפול שלא ממש מביא לתוצאות מורגשות בתפקוד וגם בעולם הנפשי והרוחני. כל אלו הן דוגמאות מעשיות למתרחש תדיר בחדרי חדרים ביחסים בין אנשים, חברים בעל ואשה ומטפל ומטופל.

חלק ממייסדי תורת הפסיכולוגיה הכללית הדוגלת באנליזה פרויד פרנצ'י ובאלינט זיהו במאה ה 19 את תנועת הנסיגה הנפשית למצב תלותי יותר והניחו שתנועה זו משרתת את האגו - רגרסיה בשרות האגו. כיום פשטו גם הביטויים: נסיגה או ירידה לצורך עליה. בארון הספרים היהודי התורני אנו מכירים את הביטויים שבעתים יפול צדיק וקם, ירידה לצורך עליה, ביטויים בני מאות שנים. הרבה לפני פרוץ הפסיכולוגיה המודרנית. לפי המובא בספרים הקדושים, נסיגות מינוריות וגדולות יותר הינן תהליכי נפש המתרחשים כל הזמן. למשל בין מטפל למטופל, בין הורה לילד ,בין בני זוג, בין מנהל לכפופים לו. בין חברים. זוהי תכונה של הנפש שלנו. כל נפשותינו מרצדות באין ספור תהליכי רצוא ושוב עם סביבתנו. כלי הדם מתרחבים ומתכווצים. הלב גם כן. הנשימה. כל חיינו הם רצוא ושוב. אנו נולדים קטנים, גדלים ושוב קטנים לזקנה. נסביר בהמשך.

054-4990201

תנועות הנפש וביטוין בתנועות הרצוא ושוב

מחכמת התורה ופנימיותה אנו לומדים שקיימים שני כוחות בעולם הרוחני שלנו כוחות של רצוא ושוב. רצוא ושוב אלו הן מושגים מתורת הנסתר שיש להן ביטויים ברמת הנגלה המכוסה והעמוק יותר. ניגע קצת במונחים הללו ובקשר שלהם לתלות רגשית נסיגה פסיכולוגית ליחסים תלותיים ומהות התיקון או העלייה הנפשית שמצבים אלו יכולים לאפשר לנו

תנועת הרצוא

רצוא ושוב הם שתי תנועות בעבודת המלאכים בעולמות העליונים (נאמר כי היו "רצוא ושוב כמראה הבזק"). אלו הן תנועות הנשמות בעולם שלנו. ה'רצוא' הוא תנועה של עליה מלמטה למעלה לצאת מן החומרי ולהתעלות עם תחושות טובות שמקבלים מלמעלה. תנועת הרצוא מכניסה בנו חיות והתלהבות והמטרה היא להידבק בקדוש ברוך הוא ולא בפסיכולוג או במטפל או בכל דמות שמעוררת תלותיות. תנועת הרצוא מאפשרת להכניס מימד רוחני למעשים הגשמיים שלנו, להמשיך אלוקות לתוכם. הרצוא הוא מצד מהות הנשמה שלנו שקשורה לקדוש ברוך הוא ורוצה לחזור לשם.

תנועת השוב

ה'שוב' הוא התנועה הבאה אחרי הרצוא. תפקיד השוב הוא להחזיר למטה לעולם שלנו את ההארה והרוחניות והתחושות הטובות שקיבלנו וספגנו מהן תוך תנועת הרצוא שהיא כלפי מעלה. אחרי ההיי או תחושת ההארה יש נפילה. מניה דפרסיה היא חוסר איזון ברצוא ושוב המתבטא בהארות עם עצמות חזקות ונפילות למצבי דיכאון קשים. איך אמרו אצלנו בצבא לכל שבת יש מוצאי שבת. הכוונה הייתה שהרס"ר/המפקד יראה לנו בדיוק את הדיכאון של יום ראשון ויוריד אותנו חזרה לריצות ולמסעות המתישים, לשמירות וכד. תנועת השוב ביופייה מציינת את היכולת שלנו לקחת מכוחות הנפש את ההתעלות הבאה מהחיבור לעליון ולעשות בו שימוש. לתקן את עולם המעשה שלנו מתחת ל 10 טפחים בלשון החסידות.

זיהוי של העלייה והירידה בטיפול

דעתו של המטפל צריכה להיות נתונה להבחין בתנועות הרצוא ושוב. דרך ההקשבה לתוכן המילים, לטון ולאיכות המילים ולתחושות שמעורר במטפל המטופל. רמזים אלו יתנו למטפל הרגיש להבין האם לפנינו תנועת רצוא שמטרתה להעלות את נפשו ורוחו של המטופל למקומות היצירתיים ומתי חלקי הנפש יורדים. בשעת הירידה התחושות תהינה שונות. תחושה של רגיעה או התרגשות או סיפוק ועייפות מאפיינות תחושות "שוב" בריאות. לעומתן תחושת של דכדוך פחד וחרדה מהבאות עלולות לציין תחושות "שוב" לקויות ורגרסיה למצבי תלות. הנסיגה למצבי התלות היא על מנת להראות את הנדרש לתיקון. ולא על מנת להישאר במצב הרגרסיבי. הביטוי שבע ייפול צדיק וקם מפורש בחז"ל על מנת שהצדיק יבין כיצד להתגבר בפעם הבאה על התקלה ולא על מנת שישאר רגרסיבי ומיואש. על מנת למצוא דרך חכמה יותר להתגבר על הבעיה. ממש כך בנפש האדם, ה"שוב" או הרגרסיה החיובית מטרתה להבין חלקי נפש לא מתוקנים בלשון החסידות, ובלשוננו להבין מה עלינו לעשות כדי לגדול מהמקום התקוע, הרגרסיבי והמדכא. אם פתאום אנו פוגשים בשלב הרגרסיה במטפל שמעודד את הרגרסיה בצורה לא בריאה אנו עלולים להיתקע ולא לחזור לשלב הרצוא, כלומר לעליה המבורכת למעלה עם היכולות היצירתיות שמפעמות בנו. אנו עלולים במקום, להתחיל ולהעריץ את יכולותיו של המטפל או האישיות הטיפולית שאנו נמצאים בקשר עימה. הערצה זו יכולה להקל במעט על תחושות הדכדוך אולם לטווח הארוך היא תעצור אותנו מחיבור עם היצירתיות שלנו, עם הקב"ה ועם היכולות שלנו. תעצור אותנו מלהגיע לדרך הייחודית שלנו ולתפקיד שלנו בעולם.

לסיכום

מטפל חייב להבין כיצד פועלות תנועות רוחניות אלו וכיצד הן מתבטאות הן בגוף בנפש והן ברוח. מטפל צריך לא להפריע לתנועת הרצוא ולא לשוב. עליו לעודדן בצורה רגישה. אין לעודד תלות במטפל שכן הדבר פוגע בתהליך הטבעי של הגדילה הנפשית והשימוש הנכון במנגנוני הרצוא והשוב. הפסיכולוגיה הכללית ניכסה לעצמה מנגנון טבעי זה של תיקון והשפעה ועשתה בו שימוש ככלי טיפולי. פסיכולוגים עודדו ודחפו מטופלים למצבי נסיגה שלא תמיד הראו תוצאות טובות. להערכתי מחוסר הבנה מעמיקה של השימוש בתנועות נפש אלו. בעיקר מהפרדה בין הרצוא ושוב. פסיכולוגים שונים נטו לעודד בטיפוליהם את תנועת השוב והורידו את מטופליהן למצבי דיכאון ורגרסיה חמורים וזאת מבלי להשתמש מספיק בכוח הרצוא. הפסיכולוגיה הכללית נטתה להתעלם ממצבי העלייה ומהבריאות הנפשית (הרצוא) והתמקדה בעיקר בפתולוגי בחולה ובסוטה שהם ביטויים לתהליך של שוב שהתקלקל.

נסכם בקצרה שבתור פסיכולוג יהודי אני בוחר לעבוד עם מונחים מפנימיות התורה שמסבירים לי את מהות התלות וכיצד נכון לעבוד עם תלות נפשית או נסיגה או דיכאון. נראה לי שמייסדי הפסיכולוגיה הכללית הבינו באופן חלקי בלבד את תנועות הנסיגה ולפיכך נטו לעודדה ככלי מרפא באותה שעה שהם שמו את עצמם במרכז הבריא אליו אמור המטופל לעלות. אם מטופל רואה את עולמו כמרוכז סביב אישיותו של מטפל זה או אחר, חכם ככל שיהיה הדבר מצמצם את יכולתו של המטופל להגיע לחלקים יותר גבוהים ויצירתיים שלו, לקשר עם הקדוש ברוך הוא. דבר זה פוגיע בתנועת הרצוא. הרצוא אמור לקחת אותנו למעלה, ולא רק כלפי אישיות המטפל בשר ודם אלא גם לעבר הטרנסנדנטי לעבר הקדוש ברוך הוא שמממנו נובעים היצירתיות, ההארות, הטוב והשפע.