השימוש בזולת כהורה חליפי – מבט נרטיבי וקליני
מאת דורי לוי פסיכולוג קליני מומחה
ומטפל משפחתי מוסמך
ספק משרד הביטחון 12127
בכוחכם לשנות עכשיו
חשוב להדגיש המאמרים והסרטונים נועדו לצורכי לימוד בלבד ואין לקחת מהם עצות מעשיות. כל שינוי טיפולי צריך להיעשות פנים אל פנים מול איש מקצוע/פסיכולוג קליני מומחה פנים אל פנים
תסמונת אנשי הקוקייה
מבוא: הקוקייה כבעל חיים וכמשל
הקוקייה היא עוף ידוע בהתנהגותה הייחודית: היא אינה דוגרת בעצמה על ביציה, אלא מטילה אותן בקנים של ציפורים אחרות, המגדלות את גוזליה כאילו היו שלהם. בעוד שבטבע מדובר בהתאמה אבולוציונית, הרי שבחיים האנושיים מדובר בתופעה שעלולה לגרום לפגיעות נפשיות ויחסים מעוותים. "תסמונת אנשי הקוקייה" מתארת אנשים – לרוב הורים או בני זוג – שמשתמשים באחרים כדי לשאת בעול הרגשי, הערכי או החינוכי של מערכת היחסים ו/או גידול ילדיהם, מבלי לקחת אחריות ישירה ומתמשכת.
במאמר זה אני מציע המשגה חדשה העונה לשם : "תסמונת אנשי הקוקייה" – לתיאור תופעה פסיכולוגית, חברתית, שבה אדם מפקיד את האחריות ההורית, הרגשית או הערכית בתוך נפשו ותודעתו של אדם אחר, תוך שהוא נסוג או נעדר ממעורבות פעילה בגידול הילדים ו/או בן בת הזוג, התא המשפחתי וכד. בדומה לציפור הקוקייה המטילה את ביציה בקינים של ציפורים אחרות, כך גם אנשים אלו "שותלים" את ילדיהם – או את תפקידם ההורי ו/או חלקים מחיי הנפש שלהם – בתוך חייו של אחר: בן זוג, בן משפחה, מטפל או דמות סמכות. תופעה זו, שמתרחשת לעיתים תוך מניפולציה רגשית, לעיתים לא מודעת, עלולה לגרום לפגיעות מורכבות בילדים, ליחסים תלותיים או טפיליים, ולשחיקה חמורה של האדם ה"מאמץ" את התפקיד. לעתים תוך שימוש לא מודע במנגנון טריאנגולציה, שאני מכנה גם "השילוש הקדוש", כלומר הכנסת צלע שלישית למערכת ההורית, הזוגית וכד, כדרך להימנע מחרדה. חרדה הקשורה לקשר הבינאישי Bowen, M. (1978)
בבסיס התאוריה שלו, Bowen מגדיר "triangle" כמערכת של שלושה משתתפים, כאשר מתחים בין שניים מביאים להכללת המשתתף השלישי – מה שמקל על החרדה הזוגית, אך גם יוצר דינמיקה מורכבת.
המאמר בוחן את התופעה דרך עדשה נרטיבית וקלינית, תוך הסתמכות על מושגים כמו הורות מואצלת (outsourced parenting), הורות טפילית, השלכה הורית והורות נרקיסיסטית, ומציע דרכי זיהוי ותגובה טיפולית.
הקדמה: המושג "תסמונת אנשי הקוקייה" הוא מושג מטאפורי הלקוח מחיי הטבע. שבחרתי להשתמש בו לתיאור תופעות של ניצול נפשי ופיזי מובנה בהתנהגות הנפשית חברתית.
אני קורא לתסמונת זו בשם "תסמונת אנשי הקוקייה" מכיוון שברצוני לתאר מבנה נפשי, אנושי, בו אנשים משתמשים באנשים אחרים ובחלקי נפש של אנשים אחרים בצורה נצלנית. מן הסתם גם באופן לא מודע.
כל הזכויות שמורות לדורי לוי
מאמר זה מוגן על פי חוק זכויות יוצרים. אין להעתיק, לשכפל, להפיץ, לתרגם, לשדר או לעשות כל שימוש אחר בתכניו – כולם או חלקם – ללא אישור מראש ובכתב מבעל הזכויות, דורי לוי.
מותר לצטט חלקים מהמאמר לצורכי ביקורת, סקירה, מחקר או הוראה – ובלבד שמצוין הקרדיט לדורי לוי כמקור.
תסמונת אנשי הקוקייה
על הטיפול הפסיכולוגי הממוקד
התסמונת שמבוססת על התנהגות ידועה של הקוקייה — ציפור המטילה את ביציה בקן של מינים אחרים, וגורמת להם לגדל את הגוזלים שלה. בהקשר האנושי, מדובר בתופעה שבה אדם "שׁוֹתֵל" את האחריות ההורית או הרגשית שלו אצל מישהו אחר — לעיתים במודע ולעיתים לא — כדי להימנע מהמחויבות הישירה לילד או לקשר.
הציפורים האחרות דוגרות על ביצי הקוקייה. במובן הזה הקוקייה לא צריכה להשקיע אנרגיה ולדאוג לגוזלים שלה. היא למעשה לוקחת אנרגיה או משתמשת באנרגיה של ציפורים אחרות. מן הסתם אפשר להניח שקיימת איזושהי פגיעה במרקם הקיני. למשל, במקום 5 ביצים יש עכשיו 8 ביצים. מחקרים מראים שסיכויי הישרדות של ציפורים שגדלו עם גוזלי הקוקייה גדולים יותר, שזה דבר מעניין, מן הסתם סוג של PAY OFF סוג של משהו שמשתלם, במחזור הטבעי נוצר איזשהו איזון – העורב שמגלה בקינו עוד מספר גוזלי קוקייה, נאלץ לטפל בהן בתמורה להגנה מסוימת שמתרחשת כלפי הגוזלים שלו. (1) Canestrari, D (2014) , ובכל מקרה אנחנו מניחים שזו פלישה בעלת אופי נצלני.
הפלישה הנצלנית
ניקח את המטפורה מכאן לכל מיני פלישות נצלניות אחרות.
הקוקייה עצמה לא משמידה את הגוזלים האחרים משתמשת בהם, מוסיפה להם את שלה. ניתן לשער, שאנשים הפועלים תחת ארכיטיפ הקוקייה Jung, C. G. (1934/1968) , הינם בעלי פגיעה נרקיסיסטית מסוימת והם חווים את הרצון להגן על הילדים שלהם בצורה ההישרדותית וחרדתית. החרדה ההישרדותית שלהם עלולה לגרום להם לפגוע בילדים האחרים בצורה נפשית ובקוטב הקיצוני יותר, גם בצורה פיזית. אנשי הקוקייה מובלים על ידי תחושה של חולשת אגו חזקה, ריכוז עצמי נרקיסיסטי חזק ורצון מעורר בהלה לשרוד.
דינמיקת הקוקייה
התסמונת נובעת מפחד ראשוני מהיעלמות. פחד סירוס כמהי. פחד מוות. שלא יישאר להם כלום. מנגנון הישרדות פרימיטיבי שקרוב יותר לגזע המוח ולדחפי הרעב והשובע. הם רוצים בכל דרך אפשרית את האנרגיה שמקרינים התאים הזוגיים, המשפחתיים, החברתיים השלמים והמתפקדים. לעצמם בלבד. זו השאיפה הכמהת, הראשונית. הם רוצים לנכס זאת לעצמם בכוח פשוט כי אין להם. כי הלבד שלהם עם הכלום שקול ביניהם למוות. הם חייבים מישהו אחר כדי להתגורר בתוכו. להיות סגור בתוך הנשמה שלו. זה מאפשר להם לחיות. רק כך הם פורחים ומצליחים. הם חייבים את ההפריה של האחר כדי לשרוד. הם "יתנו את הנשמה" שלהם כדי להתחבב עליך וככה לפלוש לתוך האחר. ברגע שהם פלשו, כאותו מוכר ששם את הרגל בדלת ולא מאפשר לך לסגור אותה, הם מביאים את הנכסים הנפשיים שלהם אליך. ומי שנפגע פלישת הקוקייה כבר לא יכול להבחין בין מה שייך לו ומה לא שלו. הגבולות מיטשטשים. אולי נשאר איזשהו זיכרון מפעם, אולם הפולשים כבר בתוכך, בתוך הנפש שלך. הסימביוזה מתרחשת, שוב אין אפשרות להפרדה אמיתית. אתה נגוע בנכסים של אחרים ואתה גדל איתם. אפשר להגיד שהאני האמיתי שלך נפגע. משהו תמיד ירגיש זר. לא חלק ממך. אלו לא "הגוזלים" שלך. במובן הזה זה הנגע קשה. הוא בגדר נגע אולם לא רואים שהוא נגע. הוא חלק ממך חלק מהגדילה שלך, אבל מעולם לא שייך לך. הוא לא חלק מהאני האמיתי שלך. הוא תמיד יהיה בגדר של גיבנת נפשית שלעיתים לא מורגשת באופן ישיר. הקן המשפחתי, הקן האישי, הקן הזה נטמע. במובן הזה תסמונת הקוקייה מאוד קשה לזיהוי. היא גורמת לנזק לאני האמיתי לתחושת האותנטיות. גורמים לך להיות שיתופי בעל כורחך.
מדובר בתופעה שיכולה לנבוע ממגוון סיבות:
- הימנעות מאחריות: קושי רגשי, ילדות טראומטית, או חוסר בשלות נפשית יכולים להוביל לכך שאדם "מעביר" את האחריות ההורית למישהו אחר, לעיתים גם תוך כדי שימוש רגשי באותו אדם.
- מניפולציה רגשית: במקרים מסוימים, האדם מזהה אדם "מיטיב", יציב או מסור — ומשתמש בו כדי למלא תפקיד הורי שהוא עצמו לא ממלא. זו מניפולציה בעייתית שיכולה להוביל לשחיקה קשה אצל אותו אדם משני.
- מערכות יחסים טפיליות: זו דינמיקה שנראית גם בטיפול זוגי ומשפחתי, כאשר אחד מבני הזוג מתפקד כ"משאב" קבוע — רגשי, כלכלי או הורי — בעוד האחר נותר מנותק, נעדר או עסוק בעצמו.
מבחינה אתית ונפשית:
זו תופעה שדורשת תשומת לב רבה, בעיקר בשל ההשלכות שלה:
- על הילדים — שגדלים ללא תחושת ביטחון בסיסית מההורה הביולוגי.
- על האדם שנשא באחריות — שעלול לחוות עומס רגשי ונפשי רב.
- על הקשר כולו — שמבוסס לא על שותפות, אלא על ניצול או חוסר הדדיות.
איך להתמודד עם זה?
- לזהות את הדינמיקה — לעיתים קשה להודות שזו המציאות.
- להציב גבולות בריאים — במיוחד אם אתה בתפקיד של ה"מאמץ".
- לפנות לטיפול — כדי להבין איך נוצרה הדינמיקה ומה כל אחד נושא בתוכה.
"תסמונת אנשי הקוקייה" מופיע בכמה הקשרים פסיכולוגיים, ספרותיים וחברתיים — גם אם לא תמיד בשֵם הזה ממש. להלן סקירה של מקורות וגישות שדנות ברעיונות דומים:
בפסיכולוגיה – מושגים קרובים:
א הפיכת ילד להורה – (Parentification)
זה מושג שמתאר מצב הפוך: כשהילד נדרש למלא תפקיד של הורה. לעומת זאת, במצב שאתה מתאר — יש אדם שמטיל את ההורות שלו על אדם אחר (ולא על הילד). זו מניפולציה שונה, אבל קרובה.
ב. השלכה הורית (Parental projection)
הורה משליך את הדחפים שלו או האחריות שלו על בן זוג, על מטפל או על הסביבה, מתוך קושי רגשי או פסיכופתולוגיה מסוימת.
ג. נרקיסיזם הורי
הורה שמתייחס לילד או לבן הזוג ככלי למימוש עצמי או כסוג של “משאב רגשי”, תוך שימוש באחר כדי "לגדל" את עצמו או את ילדיו מבלי להיות נוכח בפועל.
מופעים קליניים טיפוסיים
- זוג הורים שבו אחד מבני הזוג נוכח פיזית אך נעדר רגשית, ומצפה מהשני לשאת בכל האחריות ההורית.
- הורים גרושים שמעבירים את האחריות ההורית לבני זוגם החדשים, מבלי להיות מעורבים.
- מבנה משפחתי שבו סבתא, בייביסיטר, מטפל או בן זוג חדש הופכים להורה בפועל, מתוך הזנחה של ההורה הביולוגי.
- הורים שמפנים את הילד למסגרות חינוכיות או טיפוליות, אך נמנעים ממעורבות בתהליך.
השלכות נפשיות ומשפחתיות
- על הילד: פיתוח חוסר אמון, תחושת נטישה, קושי בגיבוש זהות הורית פנימית.
- על ההורה ה"מגויס": שחיקה, כעסים מודחקים, תחושת מלכודת או כליאה בתפקיד שלא בחר בו.
- על הקשר ההורי: העמקה של דינמיקת כוח לא שוויוניות, והיווצרות תלות רגשית פתולוגית.
פרספקטיבה נרטיבית
הגישה הנרטיבית מציעה לבחון את התופעה כסיפור שנטווה לעיתים שלא במודע: סיפור שבו דמות אחת "נעלמת" או "מייפה את עצמה" מהקושי ההורי, ודמות אחרת נאלצת להיכנס לנעליים שלא נועדו לה. זהו סיפור שדורש פירוק, חשיפה ושכתוב מחודש – הן מול ההורה הנעדר, והן מול האדם שנשא בעול.
שאלות נרטיביות אפשריות:
- מתי התחלת לשאת בעול ההורי שלא היה שלך?
- אילו מסרים חברתיים או משפחתיים אפשרו את זה?
- אילו משאבים היו נדרשים כדי לומר "לא"?
סיכום והצעה טיפולית
"תסמונת אנשי הקוקייה" מציעה מסגרת חדשה להבנת דינמיקה נפוצה אך מושתקת. בטיפול, זיהוי של הדפוס מאפשר מתן שם לקושי, פירוק רגשי של תחושות האשמה והשחיקה, ושיקום של גבולות אישיים ומשפחתיים. הגישה הנרטיבית יכולה להוות כלי משמעותי בשיקום הסיפור האישי של כל הצדדים – הילד, ההורה הפעיל, וההורה הנעדר.
המשגה זו מזמינה את השיח הטיפולי להאיר גם את המקומות שבהם אין אלימות או התעללות ישירה, אך יש עקירה שקטה של אחריות – והעברתה לאדם אחר, לעיתים לאורך שנים.
בספרות / פילוסופיה / תרבות:
א. הקוקייה כסמל
- כבר במיתולוגיות ובאגדות, הקוקייה מופיעה כסמל לניצול סמוי או ערמומיות.
- הספרות הפסיכואנליטית לפעמים משתמשת במושג:
"Parasite-Host dynamics" כדי לתאר יחסים לא הדדיים כמו שאתה מתאר.
בספרו – George Gissing – The Odd Women (1893) –
ישנו תיאור של נשים שמתמודדות עם גברים שמשתמשים בהן לטובת גידול ילדים, למרות שהגברים עצמם נעדרים — מעין גרסה ספרותית מוקדמת ל"תסמונת הקוקייה".
בספרות פסיכואנליטית בת זמננו
כותבים כמו Alice Miller, Susan Forward וEsther Perel נוגעים בתופעות של העברת תפקידים, ניצול רגשי ושימוש בזולת כעוגן מבלי לקחת אחריות.
בעולם המחקר – משפחות "מורחבות על תנאי"
חוקרים במדעי החברה (בעיקר בתחום של משפחות מורכבות או הורות משותפת) כתבו על תופעות שבהן:
- אדם יוצר קשר רק כדי "לגייס" מישהו לתוך הורות.
- שימוש במטפלים, גננות, סבים, בני זוג חדשים — כממלאי מקום להורה נעדר או מתחמק.
מונחים דומים באנגלית לחיפוש:
- “Cuckoo parenting” (קיים בשיח חברתי, לא מדעי)
- “Emotional outsourcing”
- “Surrogate parenting dynamics”
- “Instrumental relationships in childrearing”
תיאוריה: מקבילות פסיכולוגיות וחברתיות
התופעה נוגעת במספר גישות תיאורטיות:
- הורות נרקיסיסטית – הורים הרואים בילדיהם שלוחה של עצמם, אך מפקידים את הטיפול הרגשי באחרים.
- Parentification הפוך – לא הילד מטפל בהורה, אלא אדם אחר מטפל בילד בשמו של ההורה, לעיתים תוך שימוש ברגשות אשם, תמרון או פיתוי רגשי.
- יחסים טפיליים – מערכות יחסים שבהן צד אחד "נטמע" באחר כדי לשרוד או למלא תפקידים שהוא עצמו מסרב למלא.
- Outsourced parenting – תיאור חברתי של תופעה נפוצה בתרבות מערבית: העברת היבטים מהותיים של ההורות (רגשיים, חינוכיים, מוסריים) לאנשים חיצוניים, לעיתים מתוך בחירה נוחות או הימנעות מהתמודדות.
תובנות ומשמעויות
- המאמרים מדגימים איך טיפול רגשי והורות מועברים לעיתים לגורמים חיצוניים – בין אלה יכולים להיות שותפים, מטפלים מקצועיים, גננות, סבים, או במקרה הקיצוני, אימהות תחליפיות.
- הם חוקרים השפעות כגון:
- עומס רגשי על המטפלים הלא פורמליים
- פגיעה באינטימיות ובקשר הרגשי בילדים
- ריבוי קונפליקטים של תפקידים וגבולות
טיפול פסיכולוגי מאמרים
ביבליוגרפיה
- Bowen, M. (1978). Family therapy in clinical practice. Jason Aronson.
בבסיס התאוריה שלו, Bowen מגדיר "triangle" כמערכת של שלושה משתתפים, כאשר מתחים בין שניים מביאים להכללת המשתתף השלישי – מה שמקל על החרדה אך גם יוצר דינמיקה מורכבת
- Canestrari, D., Bolopo, D., Turlings, T. C. J., Röder, G., Marcos, J. M., & Baglione, V. (2014). From parasitism to mutualism: Unexpected interactions between a cuckoo and its host. Science, 343(6177), 1350–1352. https://doi.org/10.1126/science.1249008
- Jung, C. G. (1934/1968). Archetypes of the collective unconscious. In The archetypes and the collective unconscious (Collected Works of C. G. Jung, Vol. 9, Part 1, pp. 3–41). Princeton University Press.
מאמרים מחקריים שמתקשרים לרעיון של "היזון חיצוני" או "העברה הורית" – מניפולציה שבה אדם מעביר את האחריות או האיבחון הרגשי שלו על אחרים:
מאמרים עיקריים מחקריים
- Julie Stephens, “Reconfiguring care and family in the era of the ‘outsourced self’”
– תמונה תרבותית של מימוש רגשות והוראות טיפול שמועברות בסביבת המשפחה, כולל ילדים, חולים וקשישים (researchgate.net) . - Amber M. Epp & Sunaina R. Velagaleti, “Outsourcing Parenthood? How Families Manage Care Assemblages Using Paid Commercial Services”
– על מגמת העברת פעולות הורות למטפלים חיצוניים: מנימוקים, תהליכים, ומתחים פרסונליים שכרוכים בכך (researchgate.net) . - Alice Teman, “The Social Construction of Surrogacy Research…”
– גישה ביקורתית למדעי החברה על יחסי אם-תחליף, חשיפה לחששות מוסריים ורגשיים משימוש בתבניות חיצוניות לגידול ילדים (researchgate.net) .